חמישה ימים אחרי # שירים ליהורם

(1)

הפרחים במרפסת של אמא שלך עומדים דום;

גדוד סגול, גדוד אדום, גדוד לבן.

הם מקבלים מנות מי קרב ממוחשבות

ומשתחררים אל מותם כעבור חצי שנה.

 

 

(2)

הקירות בבית הוריך לבושים היטב:

בעץ, בנייר, ובחלונות מוגפים.

הכסות הזאת מכילה חלל,

ובתוכו נאגרים חפצים אינספור.

חפצי זכרון, חפצי ינקות,

וכל אותם דברים, ששמם נשכח.

מפעם לפעם הכסות מרחיבה את גבולותיה,

כי עוד ועוד חפצים ממלאים את הַהַנְגָּר

המשפחתי. עתה בחלל העירום שנותר

יש מקום שמכיל אך ורק אלומה בת

חמישה אגודלי אדם:

אבא, אימא, בכור, אמצעית, בן זקונים.

אני עברתי את הסף לעבר אותם דברים

ששמם נשכח. אני, אורידיקה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיתוף:

עוד פוסטים

בא פברואר – שעת דיו ובכי | בוריס פסטרנק

בָּא פֶבְּרוּאָר – שְׁעַת דְּיוֹ וּבֶכִי! לִכְתֹּב עָלָיו מִתּוֹךְ יִפְחָה, כְּשֶׁבֹּץ מֻשְׁלָג רוֹעֵם מִדֶּחִי, אָבִיב בּוֹעֵר בַּחֲשֵׁכָה.   מְצָא כִּרְכָּרָה. שֵׁשׁ מַטְבְּעוֹת, דִּנְדּוּן רִאשׁוֹן, גַּלְגַּל

זו שעת שירת המגדלים

זוֹ שְׁעַת שִׁירַת הַמְּגַדְּלִים. הָעִיר – כִּצְבָא רְבִיעִיּוֹת מֵיתָר, צְרָצַר צוֹרֵם; עֶשְׂרוֹת כֵּלִים מִן הַשְּׂדֵרָה, מִן הַכִּכָּר לִפְנֵי קוֹנְצֶרְט מִתְכַּוְנְנִים לֹא בִּידֵי הַנַּגָּנִים, כִּי אִם

דור התחייה

דור התחייה   הַמְּחַבֵּר הַמֵּת קָם לִתְחִיָּה (שָׁלוֹם לֵיְדִּי/אָדוֹן לַזָרוּס) הוּא מְנַעֵר אֶת אֲבַק הַקְּבָרִים אֶגְרוֹפָיו בְּכִיסָיו הַחֲרוּרִים וּמִתְיַשֵּׁב לִכְתֹּב אֶת עַצְמוֹ לַדַּעַת כּוֹתֵב לַפְּרִי,