אִישׁ אִישׁ – וְקָרָתוֹ | אוסיפ מנדלשטם [לזכרו של פרופסור עמרי רונן]

התרגום מוקדש לזכרו של פרופסור עמרי רונן, פרופסור-גאון לסלאוויסטיקה, אשר עסק רבות ביצירתו של אוסיפ מנדלשטם. השיר הזה בעיניי ובעיני רבים הוא אחד השירים הכי מסתוריים של מנדלשטם. מעולם לא חשבתי לתרגם אותו. אבל אז, במקרה, קראתי מאמר אודות השיר, ובמאמר הוזכר רבות הפרופסור עמרי רונן. התברר כי בין השאר הוא היה ממקימי הפקולטה לסלאוויסטיקה באוניברסיטה העברית. אזרתי אומץ פניתי אליו במייל, בעברית. לא האמנתי, אבל הוא חזר אליי בנימוס מופלא והתעניינות אמיתית. שלח לי עוד כמה מאמרים והפנה אותי לספרו אודות מנדלשטם. הבטחתי לשלוח לו את תרגומיי. התעכבתי עם המשלוח, כי מאד רציתי לסיים לתרגם את השיר המסוים הזה. התרגום ארך יותר מחצי שנה. סיימתי לתרגם אותו אתמול, ואתמול בשיחת חולין עם אימא, נודע לי כי עמרי רונן נפטר באופן פתאומי מהתקף לב ב-1 לנובמבר בהיותו בן 75. עצב גדול ירד עליי. הרגשתי כאילו עוד משהו מאותה רשת בלתי נראית, שקושרת את השירה הרוסית של תור הכסף אל ימינו, נעלם לעד. המעט שאני יכולה לעשות כדי להוקיר את זכרו של עמרי רונן ואת זכרו של אוסיפ מנדלשטם, שהיה כה אהוב עליו, זה לפרס את התרגום.

 

 

 

אִישׁ אִישׁ – וְקָרָתוֹ. הַלָּז חוֹשְׁבָהּ לָעַרַק,

לַפּוּנְץ' תְּכֹל הַמַּבָּט, לַיַּיִן הַמְּבֻשָּׂם.

אך עֲבוּרָם הִיא צַו – אַכְזָר, מִלְחִי – מִשַּׁחַק

שֶׁיֵּשׁ לָשֵׂאת לִצְרִיף רָעוּעַ, מְעֻשָּׁן.

 

מְעַט גְּלָלֵי עוֹפוֹת לְהִתְחַמֵּם בַּחֹרֶף

וַחֲמִימוֹת פְּשׁוּטָה שֶׁל שֶׂה תָּמִים, אִטִּי.

כָּל כָּךְ רוֹצֶה לִחְיוֹת, כֹּל לְטִיפָה בָּעֹרֶף

וְכָל גַּפְרוּר בּוֹעֵר יְנַחֲמוּ אוֹתִי.

 

הַבֵּט, אֶצְלִי בַּיָּד אַךְ קַעֲרִית מֵחֶרֶס,

צִרְצוּר שֶׁל כּוֹכָבִים בָּאֹזֶן הַכְּבֵדָה,

הָעֵשֶׂב כָּאן צָהֹב, הַטִּיט חָמִים כְּעֶרֶשׂ,

אֹהַב אֶת פַּשְׁטוּתָם בְּעַד פְּלוּמָה צְפוּדָה.

 

רַשְׁרֵשׁ-רַשְׁרֵשׁ בְּקַשׁ וְחֶרֶשׁ גַּע בְּצֶמֶר,

בֵּינוֹת לְמַחְצָלוֹת רְעֹב כְּמוֹ תַּפּוּחַ עֵץ,

בַּקֵּשׁ קִרְבָה לְזָר, מִכָּל אֵיבָר וְעֵבֶר,

גַשֵּׁשׁ-גַשֵּׁשׁ בְּרִיק בְּצִפִּיָּה אֵין-קֵץ.

 

דַּרְכָּם שֶׁל הַקּוֹשְׁרִים עַל שֶׁלֶג דַּק נֶחְפֶּזֶת,

הֵם, כְּמַרְעִית כְּבָשִׂים, חוֹרְקִים עַל שְׁבִיל קַרְחִי,

קָרָה שֶׁלִּי – סִרְפָּד, לִינָה מָרָה, מֻקֶּזֶת,

וְשֶׁלָּהֶם – עֶלְבּוֹן – נֻקְשֶׁה, נִשְׂגָּב, מִלְחִי.

 

אֶצְעַד, בַּיָּד פָּנָס עַל מוֹט אֶרֶךְ אַפַּיִם,

עִם כֶלֶב  לְרַגְלַי, מוּל מֶלַח כּוֹכָבִים.

מַגֶּדֶת עֲתִידוֹת, קְחִי עוֹף, נַבְּאִי כִּפְלַיִם.

וְשֶׁלֶג, כֹּה לָבָן, מַכֶּה בַּסַּנְוֵרִים.

 

1922

 

מרוסית ריטה קוגן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיתוף:

עוד פוסטים

בא פברואר – שעת דיו ובכי | בוריס פסטרנק

בָּא פֶבְּרוּאָר – שְׁעַת דְּיוֹ וּבֶכִי! לִכְתֹּב עָלָיו מִתּוֹךְ יִפְחָה, כְּשֶׁבֹּץ מֻשְׁלָג רוֹעֵם מִדֶּחִי, אָבִיב בּוֹעֵר בַּחֲשֵׁכָה.   מְצָא כִּרְכָּרָה. שֵׁשׁ מַטְבְּעוֹת, דִּנְדּוּן רִאשׁוֹן, גַּלְגַּל

זו שעת שירת המגדלים

זוֹ שְׁעַת שִׁירַת הַמְּגַדְּלִים. הָעִיר – כִּצְבָא רְבִיעִיּוֹת מֵיתָר, צְרָצַר צוֹרֵם; עֶשְׂרוֹת כֵּלִים מִן הַשְּׂדֵרָה, מִן הַכִּכָּר לִפְנֵי קוֹנְצֶרְט מִתְכַּוְנְנִים לֹא בִּידֵי הַנַּגָּנִים, כִּי אִם

דור התחייה

דור התחייה   הַמְּחַבֵּר הַמֵּת קָם לִתְחִיָּה (שָׁלוֹם לֵיְדִּי/אָדוֹן לַזָרוּס) הוּא מְנַעֵר אֶת אֲבַק הַקְּבָרִים אֶגְרוֹפָיו בְּכִיסָיו הַחֲרוּרִים וּמִתְיַשֵּׁב לִכְתֹּב אֶת עַצְמוֹ לַדַּעַת כּוֹתֵב לַפְּרִי,