דרום תל אביב ביום חורף

שְׁתִי הָעֵינַיִם לה תְּלוּיוֹת עַל פָּנָס –

אִישׁוֹנִים רְחָבִים

וְקַשְׁתִּית מֻכְתֶּמֶת.

מִסְתַּכְּלוֹת בַּשִּׁוְיוֹן עַל עֲנָק – נַנָּס,

חֲתוּלִים – כְּלָבִים,

לְבָנָה מֻקְדֶּמֶת.

פְּעוּרוֹת לָרֹב, שׁוֹפְכוֹת אוֹר צָהֹב.

בַּקַּמְצוּץ מִצְמוּץ

חוֹל- אָבָק יָסִירוּ.

לֹא רוֹאוֹת רָחוֹק, לֹא רוֹאוֹת קָרוֹב,

מִבָּצָל קָצוּץ

דֶּמַע מַר יַגִּירוּ.

הַדְּמָעוֹת שֶׁלָּהּ זוֹלְגוֹת אֱלֵי בִּיב,

אֶל אִשָּׁה וְאִישׁ

בַּמְּעִיל וְכוֹבַע.

וְשׁוֹטְפוֹת הַגּוּף שֶׁל דְּרוֹם תֵּל אָבִיב,

בְּשָׁכְבָהּ עַל כְּבִישׁ

בְּיַרְכְּתֵי הָרֹבַע.