בּוֹנֶה עִיר וּמִגְדָּל יִמְעַד פֶּתַע
וְיִפֹּל בִּבְהִילוּת מַבְעִיתָה,
וּבִשְּׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת נֶפֶשׁ מֵתָה
תְּקַלֵּל אֶת שִׁגְעוֹן גַּדְלוּתָהּ.
כֹּל מַחְרִיב וְהוֹרֵס – יִמָּחֵץ הוּא,
יִקָּבֵר בֵּין כָּפִיס לְקוֹרָה.
יִנֹּטְשֵׁהוּ הָאֵל, עֵת חָפֵץ הוּא
אַךְ לִזְעֹק אֶת סִבְלוֹ הַנּוֹרָא.
כֹּל סַיָּר מְעָרוֹת טוֹעֵם-דֶּרֶךְ,
מְיֻמָּן כֵּיצַד לְהִשָּׁמֵר,
יִוָּדַע בְּאֵימָה, אַחַר פֶּרֶךְ,
בָּאִישׁוֹן מְצַמְרֵר שֶׁל נָמֵר.
מִגּוֹרָל דָּמִים לֹא אִוָּשַׁע לִי,
זֹאת גּוֹזֶרֶת עָלַי אַדְמָתִי,
אַךְ אֶזְכֹּר אֶת הַזְּכוּת הַקְּדֻשָּׁה לִי,
זְכוּת נִשְׂגֶּבֶת לִבְחֹר אֶת מוֹתִי.
אפריל 1908
תרגום – ריטה קוגן, מאי 2012