מפני שואה תקום

 

SAMSUNG

 

– חַבְנוֹ זו עיירה. יש עיירה כזו, חַבְנוֹ שמה. יש בה כל מה שצריך להיות בעיירת סְפָר: בית דואר, רב מִטַּעַם, נהר, רב שלא מִטַּעַם, טלגרף, בית קברות, שוטר, בית ספר, חסידים, שני בתי כנסת, רבבות עניים, מעטי מעט עשירים, כמו בכל עיירה יהודית קטנה.      

 

שלום עליכם, "חַבְנוֹ"

1905

 

 

מפני שואה תקום,

תרכין ראש ותבעט כדורי פינג-פונג של מחשבות.

יש לך שישים כדורים וזמן שְׁהִיָּה של צפירה.

משרד.

חלון.

פס ים בקצה הרחוק.

פס שמיים – עדיין כחול, שיֵלֵךְ ויצהיב לעת ערב.

פס ירוק של עצים בשדרה.

פס אפור של הכביש המהיר.

פס נוצץ של שמשות דוממות .

כתם נע של טנדר מאיץ –

חוצן שואה שכמותו.

כשיחלוף, התנועה תיוותר

אך ליונים, לשחפים,

ולכדורי הפינג-פונג שבראשך:

–      שמה היה מלכה לאה מירסקי.

היא נקברה חיה

בקרחת יער נאה

בפאתי עיירת חַבְנוֹ,

ב-13 לספטמבר 1941.

 

 

מלכה-לאה היא הסבתא הלא נודעת של אמי. המעט שאני יודעת עליה סופר לי על ידי בתה (דודתה של אמי). בזכותה לשם הכפול הזה, שהכרתי מילדות, נברא בשר ודם, הבעות פנים ואופי. לאחרונה יש הרבה פוסטים ברשת, שעיקרם "למי הייתה שואה כואבת יותר" ו-"את השואה  שלי שכחו לזכור". אז שכל אחד יזכור את מה שהכי חשוב לו. אני זוכרת את מלכה-לאה. ולא, אני לא זקוקה ליום אבל ממלכתי עבור הזיכרון הזה.

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

עוד פוסטים

זו שעת שירת המגדלים

זוֹ שְׁעַת שִׁירַת הַמְּגַדְּלִים. הָעִיר – כִּצְבָא רְבִיעִיּוֹת מֵיתָר, צְרָצַר צוֹרֵם; עֶשְׂרוֹת כֵּלִים מִן הַשְּׂדֵרָה, מִן הַכִּכָּר לִפְנֵי קוֹנְצֶרְט מִתְכַּוְנְנִים לֹא בִּידֵי הַנַּגָּנִים, כִּי אִם

דור התחייה

דור התחייה   הַמְּחַבֵּר הַמֵּת קָם לִתְחִיָּה (שָׁלוֹם לֵיְדִּי/אָדוֹן לַזָרוּס) הוּא מְנַעֵר אֶת אֲבַק הַקְּבָרִים אֶגְרוֹפָיו בְּכִיסָיו הַחֲרוּרִים וּמִתְיַשֵּׁב לִכְתֹּב אֶת עַצְמוֹ לַדַּעַת כּוֹתֵב לַפְּרִי,

אָמוֹר עַל הָאָרֶץ | פול ורלן

אָמוֹר עַל הָאָרֶץ | פול ורלן   רוּחוֹת הַלַּיִל זָרְקוּ לָאָרֶץ אֶת אָמוֹר, שֶׁבְּפִנַּת הַגַּן הָעֲלוּמָה עוֹפֵף, שׁוֹחֵק, וְאֶת קַשְׁתּוֹ בִּמְשׁוּבָה כּוֹפֵף, וְנוֹכַח הַמַּרְאֶה הִרְהוּר