אָדָם נוֹדֵד בֵּין עוֹלָמָיו.
כָּנָף שְׁחֹרָה שְׂמֹאלוֹ עוֹטֶרֶת,
וִימִינוֹ – יָמִין אֱנוֹשׁ,
חַדַּת מַרְפֵּק, שְׁמוּטַת אַדֶּרֶת,
אֵינָהּ יוֹדַעַת כֹּל נוֹצָה.
הוּא מְקַרְטֵעַ וְנִשָּׂא
עֲלֵי זִרְמֵי אֲוִיר שֶׁל בֹּקֶר.
אַךְ דִּמְיוֹנוֹ סוֹעֶה כְּלַיִל
מְכַשֵּׁפוֹת עַל צֶלַע בּרוֹקֵן.
הוּא צָד בְּמַבָּטוֹ אִיִּים
בְּלֹא מַטְמוֹן, צְפוּנִים בָּאֹבֶךְ
יַם-תִּיכוֹנִי, תּוֹעֶה בַּסֹּבֶךְ
שֶׁל עֲנָנִים נוֹצָתִיים,
וּמְחַפֵּשׂ אַיֵּה לִנְחֹת –
מָקוֹם, שָׁם רַגְלוֹ תָּנוּחַ.
הֲרֵי כָּנָף אַחַת בָּרוּחַ –
אֵין בְּכוֹחָהּ אָדָם לִמְשׁוֹת
מִתּוֹךְ תְּהוֹם-אֵינְסוֹף רוֹבֶצֶת –
קוֹרֶנֶת, עֲצֵלָה, נוֹצֶצֶת,
וְלוֹ קוֹרֵאת. אַךְ זֹאת לַשָּׁוְא.
לֶאֱנוֹשִׁיּוּתוֹ הוּא שָׁב.
כְּנָפוֹ נֶחְבֵּאת בְּתוֹךְ אַדֶּרֶת.
נוֹצָה אַחַת שְׁחֹרָה נוֹשֶׁרֶת
הַיְשֵׁר לַקֶּסֶת יַלְדוּתוֹ.
הוּא מִתְעוֹרֵר בְּכֻרְסָתוֹ.