שֶׁכֻּנָּה בְּצֵל הַמִּגְדָּלִים,
יְרַקְרַקָּה וּמְמֹרֶקֶת,
שְׁכֵנָה קְשִׁישָׁה וּמְהֻדֶּקֶת –
פָּנִים קְמֵלִים וּנְעוּלִים,
לִי מְסַנֶּנֶת, "בֹּקֶר טוֹב."
אַךְ מָה כְּבָר טוֹב בְּזֶה הַבֹּקֶר?!
אַף הַקָּפֶה עוֹלֶה בְּיֹקֶר,
וּכְבָר הִיא מַעֲלָה בָּאוֹב
יְמֵי פְּאֵר; הַזְּמַן – עָבַר הוּא
כְּשֶׁעוֹד הַכֹּל הָיָה נָגִישׁ,
כַּאֲשֶׁר עוֹד אָחֲזָה בָּאִישׁ,
וְהֵם בָּרִיב-בַּנַּחַת גָּרוּ
בְּלֹא מִגְדָּל מֵעַל הָרֹאשׁ.
טוֹב, הוּא יָדַע מָתַי לִפְרֹשׁ!
כנגד שלוש בנות תדבר מסתי: המחברת, הגיבורה והקוראת. שלושתנו מהגרות בנות אותו דור, כאשר הגיבורה היא יורדת, הקוראת היא עולה ואילו המחברת שנולדה בניו־יורק,
בָּא פֶבְּרוּאָר – שְׁעַת דְּיוֹ וּבֶכִי! לִכְתֹּב עָלָיו מִתּוֹךְ יִפְחָה, כְּשֶׁבֹּץ מֻשְׁלָג רוֹעֵם מִדֶּחִי, אָבִיב בּוֹעֵר בַּחֲשֵׁכָה. מְצָא כִּרְכָּרָה. שֵׁשׁ מַטְבְּעוֹת, דִּנְדּוּן רִאשׁוֹן, גַּלְגַּל
זוֹ שְׁעַת שִׁירַת הַמְּגַדְּלִים. הָעִיר – כִּצְבָא רְבִיעִיּוֹת מֵיתָר, צְרָצַר צוֹרֵם; עֶשְׂרוֹת כֵּלִים מִן הַשְּׂדֵרָה, מִן הַכִּכָּר לִפְנֵי קוֹנְצֶרְט מִתְכַּוְנְנִים לֹא בִּידֵי הַנַּגָּנִים, כִּי אִם
דור התחייה הַמְּחַבֵּר הַמֵּת קָם לִתְחִיָּה (שָׁלוֹם לֵיְדִּי/אָדוֹן לַזָרוּס) הוּא מְנַעֵר אֶת אֲבַק הַקְּבָרִים אֶגְרוֹפָיו בְּכִיסָיו הַחֲרוּרִים וּמִתְיַשֵּׁב לִכְתֹּב אֶת עַצְמוֹ לַדַּעַת כּוֹתֵב לַפְּרִי,