קברט # פרד אב

הייתה לי חברה. קראו לה אלסי.

איתה חלקתי מאורה בצ'לסי.

היא לא הייתה שושן צחור בלי דופי,

את שירותיה היא השכירה יופי.

 

ביום בו מתה השכנה הלעיזה:

"קץ לפרוצה שבשתייה הפריזה."

אך לכשראיתיה בשוכבה,

גיליתי אושר בצורת גופה.

 

את אלסי בליבי אשא לעד,

אזכור את שדיברה כל רגע קט:

"מה טוב לשבת לבד בחדרך?

מוזיקה לך קוראת.

כל החיים הם קברט.

בואי לקברט."

ומה אתי? כן, מה איתי!

אני החלטתי אז בצ'לסי,

אם אפרוש, אפרוש כמו אלסי!

 

מעריסה ועד מצבה

זמננו קצוב, עוד איך!

אך כל חיינו הם קברט,

וכך גם אני, בלי להתחרט,

אוהבת את קברט!

 

 

(תרגום, אמנם חלקי, אך שלי)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיתוף:

עוד פוסטים

בא פברואר – שעת דיו ובכי | בוריס פסטרנק

בָּא פֶבְּרוּאָר – שְׁעַת דְּיוֹ וּבֶכִי! לִכְתֹּב עָלָיו מִתּוֹךְ יִפְחָה, כְּשֶׁבֹּץ מֻשְׁלָג רוֹעֵם מִדֶּחִי, אָבִיב בּוֹעֵר בַּחֲשֵׁכָה.   מְצָא כִּרְכָּרָה. שֵׁשׁ מַטְבְּעוֹת, דִּנְדּוּן רִאשׁוֹן, גַּלְגַּל

זו שעת שירת המגדלים

זוֹ שְׁעַת שִׁירַת הַמְּגַדְּלִים. הָעִיר – כִּצְבָא רְבִיעִיּוֹת מֵיתָר, צְרָצַר צוֹרֵם; עֶשְׂרוֹת כֵּלִים מִן הַשְּׂדֵרָה, מִן הַכִּכָּר לִפְנֵי קוֹנְצֶרְט מִתְכַּוְנְנִים לֹא בִּידֵי הַנַּגָּנִים, כִּי אִם

דור התחייה

דור התחייה   הַמְּחַבֵּר הַמֵּת קָם לִתְחִיָּה (שָׁלוֹם לֵיְדִּי/אָדוֹן לַזָרוּס) הוּא מְנַעֵר אֶת אֲבַק הַקְּבָרִים אֶגְרוֹפָיו בְּכִיסָיו הַחֲרוּרִים וּמִתְיַשֵּׁב לִכְתֹּב אֶת עַצְמוֹ לַדַּעַת כּוֹתֵב לַפְּרִי,