עגורים | רסול גמזטוב

וּלְעִתִּים נִדְמֶה כִּי חַיָּלֵינוּ שֶׁלֹּא יָשׁוּבוּ עוֹד מִשְּׂדוֹת דָּמִים, לֹא נִטְמְנוּ בָּאֲדָמָה תַּחְתֵּינוּ, אֶלָּא הָפְכוּ לַעֲגוּרִים הוֹמִים.   וְכָךְ מֵאָז וּמִתָּמִיד בְּעֶצֶם מִמְּרוֹם מָעוֹף הֵם מַשְׁמִיעִים קוֹלָם. עַל כֵּן נָהוּג לְהִתְבּוֹנֵן בָּעֶצֶב בִּשְׁמֵי רָקִיעַ וְלָסוּר דּוּמָם.   עִם בּוֹא הַדִּמְדּוּמִים אֵצֵא לָשׂוּחַ, אַבִּיט בְּלַהַק עָף בָּעַרְפִלִּית, שָׁב וְנִסֹּב עֲלֵי זְרָמִים וְרוּחַ, כְּמוֹ גְּדוּד שֶׁנָּע עַל אֲדָמָה לֵילִית. […]