(1)
עיר הבית שלנו, המאמצת,
מברכת את פנינו, אהוּב.
עיר צפונה, לאה ומכווצת.
הבל פיה – ריח אספלט רטוב.
נפקחות דלתות זכוכית של בתיה,
וכולם הינם בתים של קפה.
מטריות לחות על מדרכותיה
נמתחות על ציר מתכת רפה.
(2)
אל עיר הבית המאמצת
נצא בבוקר, אהובי.
היא עצלה ומכווצת,
לה הבל פה כהבל פי.
היא משתופפת, מרוגזת,
כי העירוה כה מוקדם.
את חתוליה מזרזת
אל מדרכות ללא אדם.