בין יעל, יהודית ושלומית

אכתוב את אכזריותי, הארסית, המכלה. אכתוב אותה בנוצה ובדיו. הקסת תעלה על גדותיה, תמלא בדמי המורעל. על אלף חוזים אחתום, ועל עוד אלף. שד-שד אעבור ואדרוש את ראשו של אהובי. ראש ערוף, כחול-שפתיים, לשון נשוכה משורבבת, ועיניים שזולגות מחוריהן בהבעת אהבה נצחית. אעשה מעשה אהבים מקולל עם ראשו הכרות. את פיו הפעור בזעקת שבר אילמת אצמיד אל מבושיי. את תנוכי אוזניו הקשים, שצינת מוות אחיזתן, אלקק ואנשך. ולעיניו המתחננות אנשק ברוך. אגלגל את לשוני על פני האישון הדומם, אנבור בה הנה והנה, אשלוף את גלגל עינו הכבויה, ואבלע אותה בשלמותה, כמו ביצה קשה בלא מלח.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

עוד פוסטים

זו שעת שירת המגדלים

זוֹ שְׁעַת שִׁירַת הַמְּגַדְּלִים. הָעִיר – כִּצְבָא רְבִיעִיּוֹת מֵיתָר, צְרָצַר צוֹרֵם; עֶשְׂרוֹת כֵּלִים מִן הַשְּׂדֵרָה, מִן הַכִּכָּר לִפְנֵי קוֹנְצֶרְט מִתְכַּוְנְנִים לֹא בִּידֵי הַנַּגָּנִים, כִּי אִם

דור התחייה

דור התחייה   הַמְּחַבֵּר הַמֵּת קָם לִתְחִיָּה (שָׁלוֹם לֵיְדִּי/אָדוֹן לַזָרוּס) הוּא מְנַעֵר אֶת אֲבַק הַקְּבָרִים אֶגְרוֹפָיו בְּכִיסָיו הַחֲרוּרִים וּמִתְיַשֵּׁב לִכְתֹּב אֶת עַצְמוֹ לַדַּעַת כּוֹתֵב לַפְּרִי,

אָמוֹר עַל הָאָרֶץ | פול ורלן

אָמוֹר עַל הָאָרֶץ | פול ורלן   רוּחוֹת הַלַּיִל זָרְקוּ לָאָרֶץ אֶת אָמוֹר, שֶׁבְּפִנַּת הַגַּן הָעֲלוּמָה עוֹפֵף, שׁוֹחֵק, וְאֶת קַשְׁתּוֹ בִּמְשׁוּבָה כּוֹפֵף, וְנוֹכַח הַמַּרְאֶה הִרְהוּר