אכתוב את אכזריותי, הארסית, המכלה. אכתוב אותה בנוצה ובדיו. הקסת תעלה על גדותיה, תמלא בדמי המורעל. על אלף חוזים אחתום, ועל עוד אלף. שד-שד אעבור ואדרוש את ראשו של אהובי. ראש ערוף, כחול-שפתיים, לשון נשוכה משורבבת, ועיניים שזולגות מחוריהן בהבעת אהבה נצחית. אעשה מעשה אהבים מקולל עם ראשו הכרות. את פיו הפעור בזעקת שבר אילמת אצמיד אל מבושיי. את תנוכי אוזניו הקשים, שצינת מוות אחיזתן, אלקק ואנשך. ולעיניו המתחננות אנשק ברוך. אגלגל את לשוני על פני האישון הדומם, אנבור בה הנה והנה, אשלוף את גלגל עינו הכבויה, ואבלע אותה בשלמותה, כמו ביצה קשה בלא מלח.
מסה בת עשרה פרגמנטים על אודות "היורדות" של דאה הדר
כנגד שלוש בנות תדבר מסתי: המחברת, הגיבורה והקוראת. שלושתנו מהגרות בנות אותו דור, כאשר הגיבורה היא יורדת, הקוראת היא עולה ואילו המחברת שנולדה בניו־יורק,