הָאָחוֹת וּגְרוּשָׁה # מחווה לש"י עגנון

(1)

תְּכֵלֶת שְׁחֹרָה הֵן עֵינַיִךְ, דִּינָה.

בֹּשֶׁת נְגִיעוֹתַיִךְ, דִּינָה.

דִּמְעָה בְּלוּמָה עַל פָּנֶיךָ הִלְבִּינָה,

אַךְ אַתְּ קָפָאת, בְּלִי לִמְחוֹת.

לֹא שׁוֹשַׁנִּים, רַק קוֹצִים, דִּינָה.

לֵיל עִנּוּגִים מְלוֹא שְׁרָצִים, דִּינָה.

הָלַכְתָּ בְּלִי לָשׁוּב. אַךְ שֶׁמְּעִי נָא, סִלְחִי נָא,

חִזְרִי נָא אֵלַי, אָחוֹת.

(2)

בְּעֵת חֻפָּתֵנוּ כִּנַּסְנוּ זָרִים גְּמוּרִים,

וְלֵיל כְּלוּלוֹתֵינוּ נִמְלָא צְעָדִים סְדוּרִים,

וְזַר שׁוֹשַׁנֵּינוּ רָחַשׁ מְלוֹא צְרָעוֹת תּוֹעוֹת,

וּמָתַק גּוּפֵנוּ הִרְקִיב מֵחוֹלוֹת רָעוֹת.

אֶת דֶּלֶת חַדְרִי אֲבַצֵּר בְּמַנְעוּל וְגֵט,

וְעַל נָשַׁמְתִּי-גּוּפִי אֶשְׁמֹר וְאֶמָּלֵט.

עֵינַיִם לִי תְּכֵלֶת וְאֵין זוֹ תְּכֵלֶת שְׁחֹרָה.

"אָחוֹת" הוּא קָרָא לִי, אַךְ "דִּינָה" שׁוּב לֹא יִקְרָא.