גם ברחוב שלנו יהיה חג

"גם ברחוב שלנו יהיה חג," נהגה לשנן בבושקה אחר בוא צרה זן או אחרת (בטח עוד אמרת כנף יידישאית שהומרה לרוסית). אמנם הכרמל הבוער עודנו הולם בראשי, מעורר אימה וכאב, אך כיאה לנכדתה הקשוחה של בבושקה עוד יותר קשוחה החלטתי להביא מעט מן החג אל הרחוב שלי.

ארבע שנים אין לי חנוכייה. מסרתי בלב שלם חנוכייה מכובדת, עתירת משקל ונטולת ייחוד. מאז כל שנה אני גומלת בלבי לפסל לי חנוכייה מחימר וכל שנה מחדש חנוכה מפתיעה אותי מאוחר מידי. הרי בשביל לפסל חנוכייה ראויה אני זקוקה לפחות לחודשיים – ההנאה שבאיטיות הפיסול הקרמי. השנה החלטתי ליישם יצירתיות נוסח ready-made. אחרי שיטוט של שעה בשוק הפשפשים שמתחת לכיכר דיזנגוף מצאתי את מבוקשי. עוד חצי שעה של עבודת מדידה והדבקה הניבה תוצאה שבישרה את בוא החג אל הרחוב שלי. את השאר השלימו לביבות בטטה דקות ופריכות – מוצהרות ונאמנות למתכונן המסורבל של אורנה ואלה, וחברים אהובים.

 

 

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיתוף:

עוד פוסטים

בא פברואר – שעת דיו ובכי | בוריס פסטרנק

בָּא פֶבְּרוּאָר – שְׁעַת דְּיוֹ וּבֶכִי! לִכְתֹּב עָלָיו מִתּוֹךְ יִפְחָה, כְּשֶׁבֹּץ מֻשְׁלָג רוֹעֵם מִדֶּחִי, אָבִיב בּוֹעֵר בַּחֲשֵׁכָה.   מְצָא כִּרְכָּרָה. שֵׁשׁ מַטְבְּעוֹת, דִּנְדּוּן רִאשׁוֹן, גַּלְגַּל

זו שעת שירת המגדלים

זוֹ שְׁעַת שִׁירַת הַמְּגַדְּלִים. הָעִיר – כִּצְבָא רְבִיעִיּוֹת מֵיתָר, צְרָצַר צוֹרֵם; עֶשְׂרוֹת כֵּלִים מִן הַשְּׂדֵרָה, מִן הַכִּכָּר לִפְנֵי קוֹנְצֶרְט מִתְכַּוְנְנִים לֹא בִּידֵי הַנַּגָּנִים, כִּי אִם

דור התחייה

דור התחייה   הַמְּחַבֵּר הַמֵּת קָם לִתְחִיָּה (שָׁלוֹם לֵיְדִּי/אָדוֹן לַזָרוּס) הוּא מְנַעֵר אֶת אֲבַק הַקְּבָרִים אֶגְרוֹפָיו בְּכִיסָיו הַחֲרוּרִים וּמִתְיַשֵּׁב לִכְתֹּב אֶת עַצְמוֹ לַדַּעַת כּוֹתֵב לַפְּרִי,