רקוויאם, מבוא | אנה אחמטובה

הֵן נוֹתָר חִיּוּכוֹ שֶׁל עוֹד שֶׁלֶד

כִּי מָצָא מְנוּחָה, לֹא מֵצַר.

לֶנִינְגְּרָד נִתְלְתָה כְּנִשְׁקֶלֶת

לְצִדָּם שֶׁל בָּתֵּי מַעֲצָר.

כְּשֶׁאִבְּדוּ שְׁפִיּוּתָם מֵרֹב סֵבֶל,

נוֹעַ-נָעוּ גְּדוּדֵי אֲסִירִים,

וְשִׁירָה מְקֻטַּעַת שֶׁל אֵבֶל

דִּמְּמוּ צוֹפְרֵי קְטָרִים,

כּוֹכָבִים גָּסְסוּ מֵעָלֵינוּ

וּמוֹלֶדֶת רוּסִית נִרְמְסָה

בְּמַגָּף מְגֹאַל בְּדָמֵנוּ,

בְּגַלְגַּל שֶׁל רַכֶּבֶת מַסָּע.

 

 

1935

 

מרוסית ריטה קוגן

 

* לנינגרד – יש לקרוא במִלְּרַע כפי שמבטאים זאת ברוסית

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיתוף:

עוד פוסטים

בא פברואר. עת דיו ובכי | בוריס פסטרנק

בָּא פֶבְּרוּאָר. עֵת דְּיוֹ וּבֶכִי! תִּכְתֹּב עָלָיו בְּהִתְיַפְּחוּת, כְּשֶׁבֹּץ מֻשְׁלָג רוֹעֵם אֶל דֶּחִי וּשְׁחֹר־אָבִיב בְּהִתְלַקְּחוּת.   קַח כִּרְכָּרָה. שֵׁשׁ מַטְבְּעוֹת, דִּנְדּוּן רִאשׁוֹן, גַּלְגַּל נִחָר –

זו שעת שירת המגדלים

זוֹ שְׁעַת שִׁירַת הַמְּגַדְּלִים. הָעִיר – כִּצְבָא רְבִיעִיּוֹת מֵיתָר, צְרָצַר צוֹרֵם; עֶשְׂרוֹת כֵּלִים מִן הַשְּׂדֵרָה, מִן הַכִּכָּר לִפְנֵי קוֹנְצֶרְט מִתְכַּוְנְנִים לֹא בִּידֵי הַנַּגָּנִים, כִּי אִם

דור התחייה

דור התחייה   הַמְּחַבֵּר הַמֵּת קָם לִתְחִיָּה (שָׁלוֹם לֵיְדִּי/אָדוֹן לַזָרוּס) הוּא מְנַעֵר אֶת אֲבַק הַקְּבָרִים אֶגְרוֹפָיו בְּכִיסָיו הַחֲרוּרִים וּמִתְיַשֵּׁב לִכְתֹּב אֶת עַצְמוֹ לַדַּעַת כּוֹתֵב לַפְּרִי,