רקוויאם, מבוא | אנה אחמטובה

הֵן נוֹתָר חִיּוּכוֹ שֶׁל עוֹד שֶׁלֶד

כִּי מָצָא מְנוּחָה, לֹא מֵצַר.

לֶנִינְגְּרָד נִתְלְתָה כְּנִשְׁקֶלֶת

לְצִדָּם שֶׁל בָּתֵּי מַעֲצָר.

כְּשֶׁאִבְּדוּ שְׁפִיּוּתָם מֵרֹב סֵבֶל,

נוֹעַ-נָעוּ גְּדוּדֵי אֲסִירִים,

וְשִׁירָה מְקֻטַּעַת שֶׁל אֵבֶל

דִּמְּמוּ צוֹפְרֵי קְטָרִים,

כּוֹכָבִים גָּסְסוּ מֵעָלֵינוּ

וּמוֹלֶדֶת רוּסִית נִרְמְסָה

בְּמַגָּף מְגֹאַל בְּדָמֵנוּ,

בְּגַלְגַּל שֶׁל רַכֶּבֶת מַסָּע.

 

 

1935

 

מרוסית ריטה קוגן

 

* לנינגרד – יש לקרוא במִלְּרַע כפי שמבטאים זאת ברוסית

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

עוד פוסטים

ניקולאי גומיליוב | פועל

מוּל כִּבְשָׁן לוֹהֵט נִצָּב בְּלִי נוּעַ גֶּבֶר מְבֻגָּר, נְמוּךְ-קוֹמָה. מַבָּטוֹ נִבָּט שָׁלֵו, כְּנוּעַ מִשְּׁמוּרַת עֵינוֹ הָאֲדֻמָּה.   עֹל שֵׁנָה אֶת עֲמִיתָיו הִכְרִיעַ, רַק הוּא לְבַדּוֹ

יפה הוא הים | פול ורלן

יָפֶה הוּא הַיָּם מִכָּל בֵּית יִרְאָה, אוֹמֶנֶת עוֹלָם שִׁיר עֶרֶשׂ גּוֹאָה, הַיָּם לוֹ דָּרְשָׁה הָאֵם הַקְּדוֹשָׁה!   לוֹ מְלוֹא דּוֹרוֹנוֹת, מַחְרִידִים וְרַכִּים. סְלִיחוֹתָיו מִתְנַגְּנוֹת. כְּעָסָיו

משאלה

הַיָּמִים הֵם יְמֵי סוֹף אוֹגוּסְט, הֶלֶם חֹם פָּשַׁט בַּגַּנִּים, וּפִתְאוֹם, כְּמוֹ בְּאֵיזֶה מִין פוֹקוּס, מַתְחִילִים לָמוּת רוֹדָנִים.   בְּאֵירוֹפָּה-אַסְיָה-אַפְרִיקָה הֵם לוֹקִים בְּמֵחוּשׁ מִסְתּוֹרִי, וּסְבִיבָם מַחְוִירִים