רקוויאם, מבוא | אנה אחמטובה

הֵן נוֹתָר חִיּוּכוֹ שֶׁל עוֹד שֶׁלֶד

כִּי מָצָא מְנוּחָה, לֹא מֵצַר.

לֶנִינְגְּרָד נִתְלְתָה כְּנִשְׁקֶלֶת

לְצִדָּם שֶׁל בָּתֵּי מַעֲצָר.

כְּשֶׁאִבְּדוּ שְׁפִיּוּתָם מֵרֹב סֵבֶל,

נוֹעַ-נָעוּ גְּדוּדֵי אֲסִירִים,

וְשִׁירָה מְקֻטַּעַת שֶׁל אֵבֶל

דִּמְּמוּ צוֹפְרֵי קְטָרִים,

כּוֹכָבִים גָּסְסוּ מֵעָלֵינוּ

וּמוֹלֶדֶת רוּסִית נִרְמְסָה

בְּמַגָּף מְגֹאַל בְּדָמֵנוּ,

בְּגַלְגַּל שֶׁל רַכֶּבֶת מַסָּע.

1935

מרוסית ריטה קוגן

* לנינגרד – יש לקרוא במִלְּרַע כפי שמבטאים זאת ברוסית