שירהּ האחרון של גְרטכֵן [מחווה לפאוּסט של גתה]

הבשורה של Fra Angelico, מוזיאון הפראדו, מדריד

הוּא הִתְגַּנֵּב אֵלַי לַלֵּב

כָּל כָּךְ מַהֵר וְכֹה הֵיטֵב,

כִּי לֹא הֵבַנְתִּי מָה קָרָה,

וּמַהוּ גֹּדֶל הַבְּשׂוֹרָה.

וּכְמוֹ יוֹנָה אֶת אֵם קְדֻשָּׁה

אוֹתִי אָהַב הוּא בְּלִי בּוּשָׁה,

גּוּפוֹ הָלַם, גּוּפִי הִמְהֵם,

אֲבָל לִבּוֹ נוֹתַר דּוֹמֵם.

כְּמוֹ גֶּשֶׁם שֶׁל זָהָב שְׁמֵימִי

נִתַּז וּבָא אֶל רַחֲמַי,

וְלִי נִשֵּׁק מִתּוֹךְ חֲלוֹם,

עַד שֶׁשָּׁכַחְתִּי אֵיךְ לִנְשֹׁם.

אַךְ לִפְנוֹת בֹּקֶר הוּא הָלַךְ.

וְלִי כּוֹאֵב, כּוֹאֵב כָּל כָּךְ.

גּוּפִי הֻשְׁחַת, רוּחִי נִגְזָל

וּבְתוֹכִי נִשְׁתַּל גּוֹזָל,

צִפּוֹר קְטַנָּה שֶׁל זִכָּרוֹן

מִלֵּיל עִנּוּג וַאֲבַדּוֹן.

עַל אַף שֶׁלֹּא נִשְׁאַר אִתִּי,

אוֹתוֹ אִזְכּוּר עַד יוֹם מוֹתִי.

עַד יוֹם מוֹתִי, קָרֵב וּבָא,

כָּל יוֹם הוּא חַג שֶׁל אַהֲבָה!