תשעה שבועות לצפייה במסך מלא

הקיץ נגמע בתשע לגימות קצרות – תשעה שבועות מסוף מאי עד אמצע יולי. וסוף יולי כבר מתקרב, זוחל על גחונו, מיוזע, חולי, מתנשם. כמו מדוזה חצי מרוסקת שנפלטה אל החוף. לאות איברים קיצית פשטה בכל. חום כביר ריכך מוחות, חידד בדידויות לכדי קצוות חדים, כמו מכונת חידוד עפרונות מכאנית מפעם. אני זוכרת שרציתי לחדד במכונה הזו מברשות שיניים כך שבקצה אחד תהיה מברשת סיבית ובקצה שני יופיע קיסם, כלי נשק, להב. פעם בילדותי ניסיתי להכניס פנימה קמיצה – השיניים הקדמיות ננעצו בעור ופצעוהו קלות. אל השיניים האחוריות לא  הצלחתי להגיע, כי אצבעותיי קצרות הן, ילדותיות, היום כמו אז. כעת הייתי רוצה להכניס את כולי מבין מערכות השיניים האלה, ולחדד את עצמי לדעת, לקלף שכבות דקות, מסתלסלות של עודף, אשר בסופן צבעוניות גבישית. עד שהייתי מגיעה לליבה, ומפוררת אותה על פני נייר חום מחוספס, נייר של צבעי פסטל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיתוף:

עוד פוסטים

בא פברואר – שעת דיו ובכי | בוריס פסטרנק

בָּא פֶבְּרוּאָר – שְׁעַת דְּיוֹ וּבֶכִי! לִכְתֹּב עָלָיו מִתּוֹךְ יִפְחָה, כְּשֶׁבֹּץ מֻשְׁלָג רוֹעֵם מִדֶּחִי, אָבִיב בּוֹעֵר בַּחֲשֵׁכָה.   מְצָא כִּרְכָּרָה. שֵׁשׁ מַטְבְּעוֹת, דִּנְדּוּן רִאשׁוֹן, גַּלְגַּל

זו שעת שירת המגדלים

זוֹ שְׁעַת שִׁירַת הַמְּגַדְּלִים. הָעִיר – כִּצְבָא רְבִיעִיּוֹת מֵיתָר, צְרָצַר צוֹרֵם; עֶשְׂרוֹת כֵּלִים מִן הַשְּׂדֵרָה, מִן הַכִּכָּר לִפְנֵי קוֹנְצֶרְט מִתְכַּוְנְנִים לֹא בִּידֵי הַנַּגָּנִים, כִּי אִם

דור התחייה

דור התחייה   הַמְּחַבֵּר הַמֵּת קָם לִתְחִיָּה (שָׁלוֹם לֵיְדִּי/אָדוֹן לַזָרוּס) הוּא מְנַעֵר אֶת אֲבַק הַקְּבָרִים אֶגְרוֹפָיו בְּכִיסָיו הַחֲרוּרִים וּמִתְיַשֵּׁב לִכְתֹּב אֶת עַצְמוֹ לַדַּעַת כּוֹתֵב לַפְּרִי,