תשעה שבועות לצפייה במסך מלא

הקיץ נגמע בתשע לגימות קצרות – תשעה שבועות מסוף מאי עד אמצע יולי. וסוף יולי כבר מתקרב, זוחל על גחונו, מיוזע, חולי, מתנשם. כמו מדוזה חצי מרוסקת שנפלטה אל החוף. לאות איברים קיצית פשטה בכל. חום כביר ריכך מוחות, חידד בדידויות לכדי קצוות חדים, כמו מכונת חידוד עפרונות מכאנית מפעם. אני זוכרת שרציתי לחדד במכונה הזו מברשות שיניים כך שבקצה אחד תהיה מברשת סיבית ובקצה שני יופיע קיסם, כלי נשק, להב. פעם בילדותי ניסיתי להכניס פנימה קמיצה – השיניים הקדמיות ננעצו בעור ופצעוהו קלות. אל השיניים האחוריות לא  הצלחתי להגיע, כי אצבעותיי קצרות הן, ילדותיות, היום כמו אז. כעת הייתי רוצה להכניס את כולי מבין מערכות השיניים האלה, ולחדד את עצמי לדעת, לקלף שכבות דקות, מסתלסלות של עודף, אשר בסופן צבעוניות גבישית. עד שהייתי מגיעה לליבה, ומפוררת אותה על פני נייר חום מחוספס, נייר של צבעי פסטל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

עוד פוסטים

ניקולאי גומיליוב | פועל

מוּל כִּבְשָׁן לוֹהֵט נִצָּב בְּלִי נוּעַ גֶּבֶר מְבֻגָּר, נְמוּךְ-קוֹמָה. מַבָּטוֹ נִבָּט שָׁלֵו, כְּנוּעַ מִשְּׁמוּרַת עֵינוֹ הָאֲדֻמָּה.   עֹל שֵׁנָה אֶת עֲמִיתָיו הִכְרִיעַ, רַק הוּא לְבַדּוֹ

יפה הוא הים | פול ורלן

יָפֶה הוּא הַיָּם מִכָּל בֵּית יִרְאָה, אוֹמֶנֶת עוֹלָם שִׁיר עֶרֶשׂ גּוֹאָה, הַיָּם לוֹ דָּרְשָׁה הָאֵם הַקְּדוֹשָׁה!   לוֹ מְלוֹא דּוֹרוֹנוֹת, מַחְרִידִים וְרַכִּים. סְלִיחוֹתָיו מִתְנַגְּנוֹת. כְּעָסָיו

משאלה

הַיָּמִים הֵם יְמֵי סוֹף אוֹגוּסְט, הֶלֶם חֹם פָּשַׁט בַּגַּנִּים, וּפִתְאוֹם, כְּמוֹ בְּאֵיזֶה מִין פוֹקוּס, מַתְחִילִים לָמוּת רוֹדָנִים.   בְּאֵירוֹפָּה-אַסְיָה-אַפְרִיקָה הֵם לוֹקִים בְּמֵחוּשׁ מִסְתּוֹרִי, וּסְבִיבָם מַחְוִירִים