התחלה

הייתי רוצה לשמור על הזיכרון החותם שלי אודותיך צחור, לבן, קריר, כמו אותם מצעים מתוחים בבית מלון זעיר בהרים, בו העברנו את הלילה האחרון שלנו ביחד. האוויר הקריר של ההרים ערסל את גופנו בנעימים אחרי הלהט המהביל של גרנדה. בחדרנו המצוחצח המזגן נותר דומם מעל ראשינו, ורק צעדים תועים על פני מרצפות עתיקות הפרו לעתים רחוקות את נשימותינו המקוטעות. כאשר החלקת מתוכי היה כבר חושך. לא היה זה לילה עירוני, רווי המולת אדם חגיגית, צפירת מוניות עייפות ודחוסות, אשר מפלסות את דרכן במבוך חד-סטרי של סמטאות, או צחוקם השיכור של נערי קולג' בחופשתם הראשונה באירופה. אלא עלטה כפרית, סמיכה כמו קטיפה סרוקה. מזג האוויר בהרים מתחלף כה מהר. התחלנו להתעלס בתום בריחתנו העולצת מן הגשם הפתאומי, אשר שטף בזעם את הגשר החדש וניתז בהתאבדותיות-מה מאות מטרים מטה, אל הצוקים העירומים. ההרים ניקבו את גחון העננה הכבדה, אשר נסוגה גוערת ונוהמת, כמו מפלצת תהומות מובסת, אל הגיא הסמוך ולבסוף התפוגגה כליל. השמש עוד הספיקה לרצד על פני גינות סתרים של שליטים מוסלמים קדומים ולצבוע את ענני הנוצה המתפוררים בורוד מדמם. האפלה הציפה את חדרנו בנינוח מר ומרוכז של אשכרוע וורדים, ואתה נרדמת לתוכה חרישית. אני יצאתי לרוץ אל תוך הלילה. טיולנו בן השבועיים ונטול הריצה הותיר בי רעב עצום לרוץ לבד. בגדי ספורט עדיין הריחו מאבקת כביסה לא זרה. יצאתי לבד אל הגשר החדש ובאוזניי הסתיו הנוגה של ויואלדי. נחל פכפך איפשהו בערוץ בלתי נראה בתהום מתחתיי ואני רצתי במעלה הגבעה לעבר הכנסייה הגותית, שעודנה זוכרת את עברה המפואר בתור מסגד מאויר להפליא, כאילו צבא שדים מרחפים של גויה רודפים אחריי רכובים על מטאטאים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

עוד פוסטים

ניקולאי גומיליוב | פועל

מוּל כִּבְשָׁן לוֹהֵט נִצָּב בְּלִי נוּעַ גֶּבֶר מְבֻגָּר, נְמוּךְ-קוֹמָה. מַבָּטוֹ נִבָּט שָׁלֵו, כְּנוּעַ מִשְּׁמוּרַת עֵינוֹ הָאֲדֻמָּה.   עֹל שֵׁנָה אֶת עֲמִיתָיו הִכְרִיעַ, רַק הוּא לְבַדּוֹ

יפה הוא הים | פול ורלן

יָפֶה הוּא הַיָּם מִכָּל בֵּית יִרְאָה, אוֹמֶנֶת עוֹלָם שִׁיר עֶרֶשׂ גּוֹאָה, הַיָּם לוֹ דָּרְשָׁה הָאֵם הַקְּדוֹשָׁה!   לוֹ מְלוֹא דּוֹרוֹנוֹת, מַחְרִידִים וְרַכִּים. סְלִיחוֹתָיו מִתְנַגְּנוֹת. כְּעָסָיו

משאלה

הַיָּמִים הֵם יְמֵי סוֹף אוֹגוּסְט, הֶלֶם חֹם פָּשַׁט בַּגַּנִּים, וּפִתְאוֹם, כְּמוֹ בְּאֵיזֶה מִין פוֹקוּס, מַתְחִילִים לָמוּת רוֹדָנִים.   בְּאֵירוֹפָּה-אַסְיָה-אַפְרִיקָה הֵם לוֹקִים בְּמֵחוּשׁ מִסְתּוֹרִי, וּסְבִיבָם מַחְוִירִים