אני לא אפתח את הדלת,
כי בצד השני יש מפלצת –
עם טלפיים ועין קורצת.
אמא, אמא, אני מבוהלת.
ואולי זו בכלל לא מפלצת,
אלא דמות מיטיבה ורוגעת.
היא או הוא לי ייתן שוקולד
ויחדיו נשחק בתופסת.
כל דפיקה בדלתי היא כמו פצע,
כל צלצול הוא תזכורת של פחד –
שם בחושך אורבת מפלצת,
ולא דמות מיטיבה ורוגעת.