סופה ברחובות גואה # אלכסנדר בלוק

סוּפָה בָּרְחוֹבוֹת גּוֹאָה,

מוֹעֶדֶת, מְסַחְרֶרֶת.

הִגִּישׁ לִי זַר כַּף יָד קְפוּאָה,

הִבְזִיק בַּת צְחוֹק נִסְתֶּרֶת.

אוֹתִי הוֹבִיל אֶל מְצוּלוֹת,

אֲשֶׁר גְּרָנִיט כָּלָא,

וְהֵן זוֹרְמוֹת, מְקֻלָּלוֹת,

וּמִזְמוֹרָן נִפְלָא.

נִגָּשׁ וּמִתְרַחֵק אֲנִי,

חָרַד מְקוֹר אֵימִים.

אִם אֶחֱצֶה לְצַד שֵׁנִי,

יִקְּחוּ אוֹתִי זְרָמִים.

הַזָּר לוֹחֵשׁ וּמְדַקְלֵם,

וּרְצוֹנִי נָדַם:

"הַלֹּא רַק מָוֶת יְרוֹמֵם

אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם.

אַתָּה בּוֹדֵד,

וְקִפָּאוֹן כֹּה נוֹחַ וּמַזְמִין.

לְנַצֵּחַ נְעוּרִים וְאוֹן

שׁוֹמֵר הוּא וּמֵזִין."

אַךְ נָס אֲנִי וּמְחַרְחֵר –

"עֲזֹב אוֹתִי, אָרוּר!

בְּהַר וְעֵמֶק אֶסְתַּתֵּר,

אֶל יְעָרוֹת אָסוּר.

שָׂם חֹפֶשׁ הוּא רָצוֹן חָפְשִׁי

שֶׁל רוּחַ וְחֵרוּת,

שָׂם גַם אִם כְּאֵבַי קָשִׁים

אֶבְחַר שֶׁלֹּא לָמוּת."