דיאנה ארבנינה. ככה קוראים לה. סונג-רייטרית וזמרת. אני יודעת עליה ממש מעט, מלבד העובדה שהיא מוכשרת עד כדי ניצוץ מטורף בעיניים ומפורסמת מאד במולדתה – מולדתי לשעבר. אמאשלי מצאה אותה בשיטוטיה בשפופרת והתאהבה בקולה המחוספס באופן נואש ומדבק. דיאנה גם מבצעת את ויסוצקי ככה שבא לשרוף את הריאות שעוד נותרו עם משהו נטול פילטר, בשאיפות רעבות של פושעים מתחילים. השיר הזה שלה, חתולה, מכרסם בי מאז הקיץ, שפתאום מרגיש כאילו מעולם לא קרה, כאילו חלמתי אותו בהקיץ. התרגום העלה אבק בינארי חודשים בתיקייה נידחת. בשבוע שעבר החתולה הרימה שוב את זנבה כמו שמרימים דגל לראש תורן. ואין זה דגל לבן. אלא דגל ניצחון. גם אם זמני.
הַחֲתוּלָה חַיֶּבֶת סִיגַרְיָה.
הָאָזְנַיִם שֶׁלָּהּ רְטֻבּוֹת.
וְגַם בָּא לָהּ לִבְכּוֹת, כָּל כָּךְ בָּא לָהּ.
הִיא זְקוּקָה לְלִטּוּף כְּמוֹ אַחַת הַכְּלָבוֹת.
מֵעָלֶיהָ עֲנַן גֶּשֶׁם צָף
כּוֹכָבִים שׂוֹרְטִים בְּכַפּוֹת רַגְלַיִם.
תָּבִיאוּ לָהּ קְצָת חָלָב.
הִיא אוּלַי חַלָּשָׁה, אַךְ סוֹחֶבֶת כִּפְלַיִם.
הַחֲתוּלָה מַחְלִיפָה צְבָעִים,
שָׁחֹר כְּבָר אֵינָהּ לוֹבֶשֶׁת.
מַבְלִיחָה בְּצָהֹב שֶׁל פְּצָצַת-גַּרְעִין,
מַחְבִּיאָה אֶת עַצְמָהּ בִּתְכֵלֶת עִקֶּשֶׁת.
הַחֲתוּלָה לֹא כּוֹתֶבֶת שִׁירִים.
הַנָּשִׁיּוּת בְּכִיסֶיהָ כְּמוֹ תְּנוּעָה מְגֻנָּה.
הַחֲתוּלָה לֹא צוֹרֶכֶת בְּשָׂמִים
וְנִהְיֵית רַק יָפָה יוֹתֵר כָּל שָׁנָה.