כשגיליתי שיש בלונדון שוק פרחים, ושהוא פעיל אך ורק בימי ראשון בבוקר (ממש בבוקר: מ-9 עד 12) ושהוא תקוע באיזה חור נידח למדי (גם תחתית, גם אוטובוס וגם קצת הליכה) – היה לי ברור שאגיע לשם. כי איך אפסיד שילוב כזה של שוק, פרחים והמוני לונדונים מקומיים לחלוטין. כשירדתי מהאוטובוס בשעה עשר ראיתי כבר לא מעט קונים מאושרים ומלאי מרץ סוחבים בידיהם עצי לימון, אדניות עמוסות ועגלות מלאות זרי פרחים. וכאשר הגעתי אל השוק, גל שמחה שטף אותי: צעקות של מוכרים שנשמעו כאילו זה עתה נלקחו מספריו של דיקנס, דוכנים פרחוניים שיכלו לשמש מודל ראוי לכל ציור של רנואר, סבתות מכופתרות תרות אחרי גרדיניות ראויות, נשים עם תינוקות שדואגות להעשיר את הגינה העירונית הקטנה שלהן וגברים עם מבט אבוד והוזה למדי בחיפוש אחר הזר המושלם.
מסביב לשוק יש לא מעט חנויות עיצוב, חנויות וינטאג' לבגדים, כלי בית ותכשיטים, בתי קפה וגלריות קטנות. רוב החנויות נפתחות מעט יותר מאוחר.
אחרי שצילמתי וחטפתי קצת צעקות מהמוכרים, קניתי צעיף משי משנות החמישים, חצאית של מעצבת לונדונית אלמונית, ומדבקות עיצוביות מגניבות לקיר בבית (פרחוניות כמובן) – קינחתי בקפה מעולה, כשאני חצי מעולפת בכורסת עור בגודל של חצי יבשת.
