אה כן, זה שוב אתה # אנה אחמטובה

אה כן, זה שוב אתה. לא נער מאוהב.

כי איש נוקם, כואב, קשה ומאוכזב.

נכנסת אל ביתי, מביט בי בחרפה.

נפשי בבהלה של שקט טרום סופה.

דורש לדעת מה אני לך עוללתי,

שלאהבתך, לקרבתך פיללתי.

בגדתי בך. אילו תוכל לחדול

לומר זאת שוב ושוב, אך אין אתה יכול.

כך מדבר נרצח, טורף את שנת רוצח.

כך מוות בעצמו אורב לגוף קודח.

תסלח לי. גם האל לימד מהי סליחה.

גופי שרוי כעת בעצב, דעיכה.

אבל רוחי חופשית, שלווה ומתכוננת.

בזיכרוני אספיד גינה חורפית צוננת,

מדבר אפל ודל מתחת לרגליים.

האדמה אתך המתיקה לי כפליים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

עוד פוסטים

ניקולאי גומיליוב | פועל

מוּל כִּבְשָׁן לוֹהֵט נִצָּב בְּלִי נוּעַ גֶּבֶר מְבֻגָּר, נְמוּךְ-קוֹמָה. מַבָּטוֹ נִבָּט שָׁלֵו, כְּנוּעַ מִשְּׁמוּרַת עֵינוֹ הָאֲדֻמָּה.   עֹל שֵׁנָה אֶת עֲמִיתָיו הִכְרִיעַ, רַק הוּא לְבַדּוֹ

יפה הוא הים | פול ורלן

יָפֶה הוּא הַיָּם מִכָּל בֵּית יִרְאָה, אוֹמֶנֶת עוֹלָם שִׁיר עֶרֶשׂ גּוֹאָה, הַיָּם לוֹ דָּרְשָׁה הָאֵם הַקְּדוֹשָׁה!   לוֹ מְלוֹא דּוֹרוֹנוֹת, מַחְרִידִים וְרַכִּים. סְלִיחוֹתָיו מִתְנַגְּנוֹת. כְּעָסָיו

משאלה

הַיָּמִים הֵם יְמֵי סוֹף אוֹגוּסְט, הֶלֶם חֹם פָּשַׁט בַּגַּנִּים, וּפִתְאוֹם, כְּמוֹ בְּאֵיזֶה מִין פוֹקוּס, מַתְחִילִים לָמוּת רוֹדָנִים.   בְּאֵירוֹפָּה-אַסְיָה-אַפְרִיקָה הֵם לוֹקִים בְּמֵחוּשׁ מִסְתּוֹרִי, וּסְבִיבָם מַחְוִירִים