מיכאל שלה, שלי

איך קוראים לעצב בעברית? מיכאל שלה, שלי. רבות דובר כיצד הצליח סופר צעיר בן עשרים ושבע בלבד לתאר נפש מיוסרת של אישה עצובה באופן כה מדויק, דרוך ופוצע. גם לו עצמו אין תשובה, מלבד הלצה נוגה שהיום לא היה מעז להיכנס כך לנבכי נפשה. זו אישה שמשוררת את חיה בין אבנים נושמות של עיר עתיקה מידי, משוררת בלי שתכתוב אף לא שיר אחד בדיו ונייר. הספר הזה, כמו נבואי, ברא תעתעים במוחי במשפטי אהבה ומחלמה של פעם, שמרקמם זהה כמעט למילות אהבה ומלחמה של דברי ימי חיי. חנה רדופת הסיוטים והחלומות, מצומררת ממציאות לא לה, שבה ורודפת את חלומותיי שלי. גם אני, כמוה, לא מצליחה לשכוח דבר, ולעתים מייחלת, כמוה, להיות מונחת בתוך נשיה מבורכת של דממה ושל חולי רך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיתוף:

עוד פוסטים

בא פברואר – שעת דיו ובכי | בוריס פסטרנק

בָּא פֶבְּרוּאָר – שְׁעַת דְּיוֹ וּבֶכִי! לִכְתֹּב עָלָיו מִתּוֹךְ יִפְחָה, כְּשֶׁבֹּץ מֻשְׁלָג רוֹעֵם מִדֶּחִי, אָבִיב בּוֹעֵר בַּחֲשֵׁכָה.   מְצָא כִּרְכָּרָה. שֵׁשׁ מַטְבְּעוֹת, דִּנְדּוּן רִאשׁוֹן, גַּלְגַּל

זו שעת שירת המגדלים

זוֹ שְׁעַת שִׁירַת הַמְּגַדְּלִים. הָעִיר – כִּצְבָא רְבִיעִיּוֹת מֵיתָר, צְרָצַר צוֹרֵם; עֶשְׂרוֹת כֵּלִים מִן הַשְּׂדֵרָה, מִן הַכִּכָּר לִפְנֵי קוֹנְצֶרְט מִתְכַּוְנְנִים לֹא בִּידֵי הַנַּגָּנִים, כִּי אִם

דור התחייה

דור התחייה   הַמְּחַבֵּר הַמֵּת קָם לִתְחִיָּה (שָׁלוֹם לֵיְדִּי/אָדוֹן לַזָרוּס) הוּא מְנַעֵר אֶת אֲבַק הַקְּבָרִים אֶגְרוֹפָיו בְּכִיסָיו הַחֲרוּרִים וּמִתְיַשֵּׁב לִכְתֹּב אֶת עַצְמוֹ לַדַּעַת כּוֹתֵב לַפְּרִי,