אנה זה שם של אישה יפה, ומסוחררת. סוגשל קלישאה בת ימינו. אך באנה הזאת התאהבתי כמו שלא התאהבתי באף אנה לפניה, והכאוס של אנה הזאת לא דומה לאף כאוס אחר. האמיתות הן פשוטות עור ודייקניות: כל הגברים אנ(ש)סים, כל הנשים זונות, אין לנו עין חוץ מחדות העין הדיגיטלית, אין צורך ליצור עומק באמנות, כי היא באה לשחרר ולכרבל ולא להע(מ)יק.
בתוך מערה מעל הים דלתות אינסוף מצויירות על הקירות. אחרי שנספור עד עשר, תפתח עוד דלת עם סיפור על מוות. מוות של אישה צעירה ויפה. מותה של עוד אנה. במדבר אכולת ציפורי טרף, על הגורדום בעריפת ראש, על המוקד בתוך הלהבות. היא מתה וקמה לתחיה אחרי שנספור חזרה לאפס.
ובתוך הסערה המכחידה והמחיה הזאת, שיר פשוט ונינוח מתנגן ברקע. יש שיאמרו בנאלי, כמו השקיעה. אך בעיניי כל השקיעות יפות, במיוחד, כאשר מתעוררים מעוד שינת ביעותים, ומגלים כי הדלת היא רק ציור ססגוני על קיר המערה, וכי יד אבהית חזקה מחזיקה את ידך פן תבלעי בתהום.
הסרט: Caotica Ana
הבמאי: Julio Medem