זה נהיה אופנתי הקטע הזה של פוסט מצולם: טיילתי "כאן", לגמתי את "זה", חשבתי על "ההוא". אך במקום אותם שמות עצם/תואר נלווים, משבצים תמונות מטושטשות יותר או פחות. בא לי גם אחד כזה.
ביום האחרון בברלין שמתי את פעמיי אל שלוס שרלוטנבורג, שזה סוגשל ארמון שהיה שייך לאישתו הנטושה של פרידריך הגדול ומסביבו משתרעת שכונה אלגנטית להפליא. טיילתי על שלוס-שטראסה והצצתי לתוך הבתים. בנסיון ללכוד מעט מן האלגנטיות.
כל הזמן ניסיתי לדמיין את עצמי בתור אחת שגרה בתוך דירה גדולה וריקה שכזאת, בתוך בניינים לבנים ישנים לאורך השדרה. דירה עם תקרה גבוהה, חלונות גבוהים עוד יותר וצמחיה צבוענית שגולשת על הקירות.
בטח הייתי סוף סוף לומדת לרכב על אופניים, כי אף אחד לא היה גונב לי אותם מתוך חדר מדרגות אפלולי מאחורי דלת אדומה מתקלפת.
דילגתי על השדרה, כי חצץ דק כזה וקצת רטוב מהגשם של בוקר עושה חשק לדלג, על אף המראה המטופש.
אחרי שהרמתי את הראש גיליתי ארמון.
סיירתי בארמון ובגנים שלידו ודמיינתי איך זה להיות אישתו של פרידריך הגדול ולהכיר מקרוב את וולטר. בסוף אחרי ששוב התחיל לטפטף צילמתי סתם פרחים בחנות אלגנטית ממול. ורצתי למטרו.
