עבריינים על גלגלים

מתישהו כשיהיו לי יותר תושיה ספרותית הולמת ויחלו, האובדוז של האנדורפינים בדם אכתוב בהרחבה על תל אביב רולרס (או בקיצור תא"ר). אכתוב על ההרגשה הייחודית והנהדרת הזו שמכרבלת אותי כל פעם מחדש כאשר אני מחליקה ברחובות האפלים של העיר. על השונות המרהיבה של אנשי הקבוצה שרק תורמת לביחד המתגלגל הזה.

אתמול חזרתי מהעבודה ולמרות העייפות התכוננתי מחוייכת לחוויה הלילית המשכרת שלי. חפרתי מתוך ארון בגדי ספורט מיוחדים, מנדפי זעה וצמודים של נייקי, ארגנתי את תיק הספורט עם מים, כסף קטן לקולה של העצירה, פלאפון ומפתחות לבית. דחסתי את רגליי לתוך רולר חדש ומהיר של   K2 ותוך מגינים מבריקים.

הגענו להבימה שמחים ומפטפטים. ואז גילינו שאנחנו עבריינים. הרבה יותר עבריינים מכל משפחת פשע מפורסמת. חיכו לנו  20 שוטרים ושוטרות. 10 ניידות הקיפו את מתחם המפגש של תא"ר. הם היו נחושים להכרית את פשעינו המחריד, שלא נחליק יותר על כבישי העיר.